חוק הירושה, התשכ"ה-1965 מכיר בארבעה סוגים של צוואות שיכולות להיות כשרות לביצוען לאחר פטירתו של המצווה – צוואה בכתב יד (הנערכת על ידי המצווה בכתב ידו וללא צורך בעדים נוספים), צוואה בעדים (שנערכת בפני שני עדים, בד"כ בליווי עורך דין), צוואה בעל פה שנאמרת על ערש דווי וצוואה בפני רשות שיכולה להיות שופט, רשם בית משפט, רשם לענייני ירושה וכמובן – נוטריון.
צוואה מול נוטריון נקראת גם "צוואה נוטריונית" והכללים לעריכתה מצויים בסעיף 22 לחוק הירושה. לפיהם הצוואה יכולה להיעשות בשתי דרכים:
- צוואה נוטריונית בעל פה – הצוואה נאמרת בעל פה בפני הנוטריון אשר כותב אותה בעבור המצווה.
- צוואה נוטריונית בכתב – המצווה מביא את הצוואה לנוטריון כשהיא כתובה מבעוד מועד.
סעיף 22 לחוק מגדיר מהי צוואה בפני רשות וקובע כי לעניין זה דין נוטריון כדין שופט. כפועל יוצא מכך, צוואה נוטריונית נחשבת לצוואה בעלת נפקות משפטית משמעותית אשר יהיה קשה מאד לסתור אותה או להתנגד לה בעתיד. בפרט בטענות בקשר ליכולתו של המצווה להבין את הצוואה או להיות כשיר לערוך אותה.
חתימת הנוטריון על הצוואה, כמו גם עדותו בבית המשפט (ככל שתידרש), אינן תלויות בראיות נוספות. מערכת המשפט רואה בנוטריון בר-סמכא לערוך צוואות ולא בכדי המחוקק נתן סמכות זו בידיו.
סעיף 19 לחוק הנוטריונים קובע זאת באופן מפורש: "אישורו של נוטריון לפי חוק זה והתקנות על פיו, יהיה ראיה מספקת בהליך משפטי, ללא צורך בראיה נוספת, לדברי הנוטריון או למעשיו ולדברי אחרים ולמעשיהם שאמרו או עשו בפניו, הכל כאמור באישור" (ההדגשות לא במקור).
הקראת הצוואה
לאחר עריכת הצוואה או עם קבלת המסמך הכתוב, הנוטריון מקריא את הטקסט המוגמר בפני המצווה שמאשר שזו צוואתו. לאחר הקראת הצוואה, המצווה יצהיר שזו צוואתו והנוטריון יחתום עליה ויאשר אותה.
הצוואה יכולה להיעשות בשפה שהמצווה והנוטריונים מדברים בה. במידה שהיא נערכת בשפה אחרת אזי הסיטואציה תכלול מעורבות של מתרגם שיאשר את התרגום על גבי המסמך.
המצווה יכול לבקש את הפקדת הצוואה אצל הרשם לענייני ירושה על ידי הנוטריון ובמקרה זה הצוואה תופקד בתוך 30 ימים ממועד עשייתה. המסירה תהיה של הצוואה המקורית או באופן מקוון. הנוטריון מנהל פנקס צוואות ושומר בידיו את אישורי הרשם לענייני ירושה.
האם האירוע מצולם ומתועד?
החוק בישראל לא מחייב צילום של עריכת הצוואה וכך גם הפסיקה בבתי המשפט. מצד שני, כדאי מאד לתעד את עריכת הצוואה לכל מקרה שבו יעלו טענות בנוגע אליה לאחר אחרית ימים.
תוקפה ועוצמתה של צוואה נוטריונית
צוואה נוטריונית נחשבת כאמור לצוואה עוצמתית בעלת תוקף איתן. התנגדויות לצוואה מסוג זה לא תתקבלנה בנקל.
בניגוד לצוואות אחרות שמתמודדות לעתים עם טענות צורניות שנראות אפילו קטנות (כמו תאריך על כל עמוד, מיקומי חתימות עדים וכדומה), צוואה נוטריונית היא בעלת מעמד מיוחד. "פעולתה של הרשות כמפקחת על תהליך עשיית הצוואה כולו, מהווה בטוחה פורמלית לאמיתות הצוואה ולגמירות דעתו של המצווה, ולכן פוחתות הדרישות הפורמליות הנלוות לצוואה זו" (ת"ע 13844-04-22, ההדגשות לא במקור).
אגב, נוטריון רשאי אפילו לשמוע את הדברים באמצעות הטלפון או בשיחת ווידאו, ולעלות את הצוואה על הכתב כצוואה כשרה (ראו למשל ע"א 594/99).
החובה לבדוק את כשירות וכשרות המצווה
אנשים רבים עורכים צוואה בגיל מבוגר או כשהם סובלים ממחלה. אחד הנושאים המהותיים שמונחים לפתחו של הנוטריון הוא לברר שהאדם שעומד מולו אכן כשיר לערוך צוואה בגמירות דעת, במודעות מלאה ומתוך רצון חופשי.
תקנה 4(א) לתקנות הנוטריונים, תשל"ז – 1977 (להלן: "התקנות הנוטריוניות"), קובעת שאם נוטריון התבקש לערוך אישור על עשיית פעולה בפניו, הוא צריך לברר תחילה "אם הניצב בפניו כשיר לעשייתה של הפעולה מבחינת גילו". במידת הצורך עליו לבקש לראות גם תעודה רפואית. תקנה 4(ה) מוסיפה וקובעת שאם המבקש את עשיית הפעולה מרותק למיטתו או מאושפז בבית חולים, הנוטריון חייב לראות תעודה רפואית ולצרף העתק שלה לאישור שיישמר בידיו.
ההגבלות האלה נועדו למנוע מצב שבו עולות בדיעבד טענות שונות כנגד כשרותו של המצווה בזמן עריכת הצוואה הנוטריונית. חשוב להדגיש שהנוטריון לא עוסק בהכרח ב"תוכן הצוואה" (אלא אם התבקש על ידי המצווה).
למשל, הוא לא מביע את דעתו לגבי הדרת יורש כזה או אחר או לגבי הוראות שונות בצוואה, ככל שהוא לא נשאל בנושא. הנוטריון גם לא מחויב לאתר כל סימן קטן ונסתר להשפעה בלתי הוגנת על המצווה. כמובן שאם הוא חושד שהצוואה נערכת תחת השפעה אסורה, סביר להניח שהוא לא ייתן יד למהלך, וזאת משום שקיים סיכוי שהצוואה לא תקוים ביום פקודה.
במידה מסוימת אפשר לסכם ולומר שאחריותו של הנוטריון בעריכת צוואה נוטריונית היא גם למצווה וגם לנהנים מצוואתו. שנאמר, "מצווה לקיים את דבר המת" (מסכת גיטין).